3.2 מיליארד ₪
בשל פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר ו-800 מיליון ₪ עלות ישירה של הטיפול בפסולת.
השפעות ועלויות סביבתיות של אובדן ובזבוז מזון
הליך ייצור המזון מצריך שימוש במשאבים מגוונים, בהם: קרקע, מים, דשנים, כימיקלים ואנרגיה ואחראי על כחמישית מכלל פליטות גזי החממה בעולם (8). רבים מהמשאבים הנדרשים לגידול וייצור המזון, אינם מתחדשים9 והשימוש בהם טומן בחובו סיכון לפגיעה במים, בקרקע, באוויר ובמגוון הביולוגי בעולם.
העלות הסביבתית של אובדן מזון בישראל לשנת 2019 נאמדת בכ-3.2 מיליארד ₪. מתוכה 1.4 מיליארד ₪ כתוצאה מאובדן מיותר של משאבי קרקע ומים, 1 מיליארד ₪ מפליטות גזי חממה ומזהמי אוויר ו-0.8 מיליארד ₪ עלות ישירה של הטיפול בפסולת. אובדן המזון (כולל אריזות) במקטעים השונים (ללא המקטע החקלאי) מייצר כ-1.9 מיליון טון פסולת עירונית, המהווה כ-35% מהיקף הפסולת העירונית בישראל.
על אף ההשפעות הסביבתיות השליליות של גידול וייצור מזון, חקלאות אינה נתפסת כענף מזהם ועל פי רוב לא מוטלים עליה היטלים ומיסים סביבתיים. זאת מאחר וההנחה היא שההשפעות החיצוניות החיוביות של צריכת מזון, גבוהות מההשפעות החיצוניות השליליות של ייצור מזון. במדינות מפותחות רבות אף קיים סבסוד ישיר או עקיף של ייצור המזון או צריכתו.
אולם, כאשר מדובר באובדן מזון, כלומר מזון אשר מיוצר ואינו נצרך, חלות מלוא ההשפעות הסביבתיות השליליות הכרוכות בגידול וייצור המזון, וכן בהשלכתו והטיפול בו כפסולת, מבלי שאיש נהנה מההשפעות החיוביות של צריכתו. מכאן שאובדן מזון מהווה נטו פגיעה בסביבה.
בדו"ח זה, נבחנו לראשונה ההשפעות הסביבתיות הנגרמות מאובדן ובזבוז מזון בישראל. הבחינה בדו"ח זה מתמקדת בהשפעות סביבתיות לשנת 2019 כתוצאה מפליטות גזי חממה ומזהמי אוויר לאורך שרשרת ייצור המזון, צריכתו והשלכתו, באובדן משאבי הטבע (מים וקרקע) כתוצאה מאובדן זה וכן בהשפעות העולות מהצורך בטיפול בו כפסולת. כימות העלויות החיצוניות של פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר נעשה בהתבסס על מתדולוגיית ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, ה-FAOא10. השפעות חיצוניות-סביבתיות הנוגעות לאיכות המים והקרקע כמו גם פגיעה במגוון הביולוגי לא נבחנו בשלב הזה. על כן הערכת העלויות הסביבתיות כתוצאה מאובדן ובזבוז מזון בישראל המובאת בפרק זה מהווה אומדן חסר, ובסיס להערכת עלות סביבתית כוללת מאובדן ובזבוז מזון בישראל בשנים הבאות.
6%
מפליטות גזי החממה בישראל מקורן באובדן המזון.
3.2 מליארד ₪ העלות הסביבתית של אובדן מזון בישראל, מתוכה:
ההשפעות הסביבתיות של ייצור המזון על כלל שלביו (ייצור, עיבוד, שיווק, צריכה והשלכה) מקורן בצריכת אנרגיה ובשימוש במשאבים, והן משתנות בין סוגי גידולים שונים. עלויות אלה מתווספות לעלות הכלכלית והסביבתית של הטיפול בפסולת המזון האבוד ובפסולת האריזות.
בצד אובדן המזון בישראל בשנת 2019, ירדו לטימיון משאבים נוספים: 1,260 מיליוני קוט"ש חשמל, שווי ערך לכמות החשמל הנדרשת לייצור מחשבים ומיכשור אלקטרוני וחשמלי בישראל בשנה; 70 אלפי טונות של דלק היכולים להספיק לתידלוק של כ-160 אלף מכוניות במשך שנה; 180 מיליוני מ"ק של מים שפירים אשר יכלו למלא 56,000 בריכות אולימפיות ריקות במים ו-190 מיליוני מ"ק של מי קולחין; 1 מיליון דונם קרקע חקלאית, שווה ערך ל-20 פעמים שטחה של העיר תל אביב; 200 אלף טון פסולת (אריזות, פסולת תעשייתית וכד'); 50 אלפי טון דשנים; וכן פליטות אמוניה מהחי בהיקף של כ-3,000 טון בשנה.
כל אלו תרמו לפליטתם של 5 מיליון טון גזי חממה בשנת 2019 בישראל כתוצאה מאובדן מזון, המהווים כ-6% מסך פליטות גזי החממה בישראל. בהסכם פריז, שנחתם בוועידת האקלים של האו“ם בדצמבר 2015, קבעה ממשלת ישראל יעד לאומי להפחתת פליטות גזי חממה (11). היעד נקבע במונחי פליטה לנפש ל-7.7 CO2eq (טון שווה ערך פחמן דו חמצני) לשנת 2030 וכן יעד ביניים של 8.8 CO2eq בשנת 2025. נוסף על כך, על מנת להשיג יעדים אלה התחייבה ישראל ליעדים סקטוריאליים לצמצום צריכת החשמל ב-17%, לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות 17% ולצמצום היקף הנסועה הפרטית ב-20%. הפחתת היקפי אובדן המזון בישראל תסייע במאמץ הלאומי לעמידה ביעדים להפחתת פליטות גזי חממה.
התפלגות עלויות הסביבתיות כתוצאה מאובדן מזון
2019 לפי מחולל העלות, מיליארדי ש"ח
עם המים שאבדו כתוצאה מאובדן ובזבוז מזון ניתן למלא:
56,000 בריכות אולימפיות
במדינה צחיחה כישראל, המים הינם משאב יקר ומוגבל. 180 מיליוני מ"ק מים שפירים אשר ירדו לטימיון יחד עם אובדני המזון, יכלו לאפשר לכל אזרח במדינה להתקלח כל יום במשך שנה, סה"כ כ-4 מיליארד מקלחות בשנה. בחינת עלויות המים אשר ירדו לטימיון יחד עם המזון שהושלך מלמדת כי כ-650 מיליוני ₪ היא עלות המים האבודים למשק הישראלי.
משאב יקר ומוגבל נוסף בישראל הוא משאב הקרקע. עלות משאב הקרקע החקלאית אשר שימשה לגידול מזון שהושלך, בשטח של 1 מיליון דונם, מייצגת שווי של כ-0.8 מיליארד ₪.
אובדן מזון מהווה כשליש מהיקף הפסולת הביתית בישראל
ההשפעה הסביבתית של אובדן מזון אינה נובעת רק מייצור עודף של מזון, ובצידו אובדן משאבי טבע ופליטות מזהמים אלא גם מאופן הטיפול בו לאחר השלכתו. טיפול בפסולת המזון לאחר שנזרקה, והטמנת פסולת מזון בפרט גורמות להשפעות סביבתיות נוספות. נוספת על כך העובדה כי 34% מהרכב הפסולת הביתית בישראל הינה פסולת אורגנית שמקורה במזון (12). לפיכך, אובדן מזון מגדיל את היקף הפסולת הנדרש לטיפול וכן בהעדר הפרדת פסולת, פוגע ביכולת למיחזור של חומרים אחרים המצויים בפסולת הביתית.
מרבית הפסולת המושלכת בישראל מועברת להטמנה, שהיא בעלת השפעות סביבתיות שליליות רבות. הטמנת פסולת מצריכה שטחים נרחבים ועל כן תורמת לדלדול משאב הקרקע בישראל; כמו כן, מגוון מזהמי אויר נפלטים משינוע לאתרי הטמנה מרוחקים ברחבי ישראל, זאת בנוסף לפליטת גזי חממה; הטמנת הפסולת עלולה גם להביא לזיהום מים וקרקע בקרבת המטמנה כתוצאה מחילחול חומרים מזהמים לשכבות המים והקרקע (13).
הפסולת העירונית בישראל נאמדת בכ-5.6 מיליון טון בשנה (14). אובדן המזון בישראל נאמד בכ-2.5 מיליון טון בשנת 2019, מתוכו, כ-1.7 (15) מיליון טון פסולת מזון אשר עבורה נדרש טיפול קצה. נוספת על כך פסולת אריזות מאובדן מזון בסך 200 אלף טון וסך הכל 1.9 מיליון טון פסולת מזון ואריזות, המהווה כשליש מהיקף הפסולת העירונית והמסחרית בישראל, ואשר נדרשת בטיפול. לצורך טיפול בכמות כזו של פסולת נדרשות כ-190 אלף משאיות דחס (16) לאיסוף ופינוי הפסולת. הדבר שווה ערך ל- 520 משאיות עמוסות פסולת בכל יום במשך שנה שלמה.
היקף הפסולת המצריך טיפול דורש הקצאת משאבים רבים, ביניהם תמיכה כלכלית וסטטוטורית בפתרונות מיון וקצה. עלות הטיפול בפסולת מורכבת ממספר גורמים בהם: עלויות אצירה, איסוף ופינוי פסולת, עלויות תחנות מיון ומעבר, עלויות הובלה כמו גם עלות הטיפול עצמו בהתאם לסוג הטיפול הנדרש וכן היטל הטמנה. העלות השנתית הישירה לטיפול בפסולת מזון ואריזות בישראל שמקורם באובדן מזון עומדת על 0.8 מיליארד ₪ (לפי אומדני עלות טיפול בפסולת של המשרד להגנ"ס, מדיניות פסולת 2030). מעבר לכך, העלות החיצונית של פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר מטיפול בפסולת עומדת על 0.4 מיליארד ₪. סך העלות הכלכלית, הישירה והחיצונית, לטיפול בפסולת כתוצאה מאובדן מזון (17)
55%
מהנזק הסביבתי נגרם מהשלכת מזון ע"י הצרכנים
כימות ההשפעות הסביבתיות הנוגעות לתוצרת החקלאית מתייחסות לכל מחזורי החיים של המוצר, לרבות הייצור, הטיפול לאחר הקטיף, האחסון, העיבוד, ההפצה, הצריכה וההשלכה. ככל שהמוצר אובד או מושלך בשלב מאוחר יותר של ההליך, כך גדלה ההשפעה הסביבתית שלו. זאת מכיוון שטביעת הרגל הסביבתית של פסולת מזון נובעת מ-3 גורמים שונים: ההשפעות הנובעות מהשלב בשרשרת הערך בו הושלך המזון; ההשפעות הנובעות מסוף חיי המוצר כפסולת; השפעות השלבים הקודמים (במידה וקיימים).
אובדן מזון בשלב הצריכה גורם לכ-55% מהעלויות הסביבתיות של אובדן המזון. מוצר שהושלך לפח ע"י הצרכנים מגלם בתוכו גם את ההשפעות הסביבתיות אשר כרוכות בגידולו, בשינועו, בעיבודו ובהפצתו, טרם הגיע לצרכן. בשנת 2019 בשלב הצריכה (18) נזרק מזון בשווי 12 מיליארד ₪ ובהיקף של 1.2 מיליון טון (כולל אריזות). בנוסף לעלות אובדן המזון, נגרם נזק כלכלי מיותר של עלות טיפול בפסולת, המשולם ע"י הצרכנים בעקיפין באמצעות התשלומים לעיריות, בהיקף של כ-0.6 מיליארד שקלים, ונזק סביבתי בהיקף של כ-0.5 מיליארד שקלים כתוצאה מפליטות גזי חממה ומזהמי אוויר.
עלויות סביבתיות כתוצאה מאובדן מזון בישראל 2019
לפי השלב בו הושלך המזון, מיליוני ₪
העלות הסביבתית של המזון האבוד לפי השלב בו הושלך
מוצרי מזון אשר מקורם מן החי - בעלי ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר
עלות סביבתית לק"ג מזון אבוד בצריכה לפי קטגוריית מזון, ישראל 2019
השוואה בינלאומית, פליטות גזי חממה מאובדן מזון
על פי הערכות של ה-FAO, היקף המזון האבוד בעולם עומד על כ-2.5 מיליארדי טון בשנה. הכמות הכוללת של גזי חממה הנפלטים כתוצאה מיצור וגידול מזון שלא נצרך, הוערכה על ידי ה-FAO בכ-3.3 מיליארד טון. כמות זו כוללת את פליטות גזי החממה הנוצרות בכל אחד משלבי גידול וייצור המזון, כמו גם הפליטות הכרוכות בהשלכת המזון ובטיפול בו כפסולת (19).
העלות הסביבתית הגלובלית של פליטות גזי החממה כתוצאה מאובדן מזון הוערכה ע"י ה-FAO בכ-394 מיליארד דולר בשנה. עלות זו תלויה בתנאים מקומיים, ומשתנה בהתאם לסוגי הגידולים החקלאיים.
ממחקר ה-FAO ומהנתונים בגרף מטה, עולה כי בהשוואה בינלאומית, פליטת גזי החממה לנפש כתוצאה מייצור וגידול מזון שלא נצרך, דומה יחסית בין אזורים שונים בעולם כאשר האובדן מתרחש בשלבים מוקדמים בשרשרת הערך – בשלבים של חקלאות וטיפול ואריזה (100 עד 200 ק"ג גזי חממה לנפש). לעומת זאת קיים שוני גדול בין אזורים שונים בפליטות לנפש בשלבים מתקדמים יותר בשרשרת הערך – עיבוד, הפצה וצריכה (100 עד 700 ק"ג גזי חממה לנפש).
ניכר כי הפערים בפליטות גזי החממה בין אזורים בעלי הכנסה בינונית וגבוהה כדוגמת אירופה וצפון אמריקה, לבין אלו בעלי הכנסה נמוכה כדוגמת אפריקה ודרום מזרח אסיה, נובעים מהבדלים בשיעור אובדני המזון בשלבים השונים בשרשרת ערך המזון, הרגלי תזונה שונים (צריכת מזון מן החי מובילה לפליטות רבות יותר של גזי חממה) וכן שיטות גידול שונות (חקלאות מתועשת יותר מביאה לפליטות רבות יותר של גזי חממה).
בישראל, 5 מיליון טון גזי חממה נפלטים כתוצאה מייצור וגידול מזון שלא נצרך, ומהווים כ-6% מגזי החממה הנפלטים בה בשנה. מרבית אובדן המזון המתרחש בישראל הוא בשלב הצריכה, מוצרים מן החי נמצאים בתפריט של מרבית משקי הבית ושיטות הגידול בחקלאות מתועשות, ובהתאם פליטת גזי החממה לנפש גבוהה מהממוצע העולמי, ועומדת בקנה אחד עם זה האירופאי.
יחד עם זאת ניתן לראות כי פליטות גזי החממה לנפש מאובדן מזון בשלב החקלאי בישראל, נמוכות מהמקבילה האירופית אולם פליטות לנפש בשלב הצריכה גבוהות מהמקבילה האירופית.
פליטות גזי חממה מאובדן מזון לפי אזור גיאוגרפי, ק"ג לנפש
