17%
זמינות המזון
אספקה של כמויות מספקות של מזון באופן עקבי.
נגישות למזון
למשפחה די משאבים כדי להשיג מזון בכמות מספקת.
שימוש במזון
קיום תנאי תברואה, מים ומודעות המשפחה לשימוש הולם במזון.
כמה מזון נדרש להשלמת פער צריכת המזון בישראל?
דירוג ישראל במדדי אי-שוויון וביטחון תזונתי
על פי ההגדרות של ארגון הבריאות העולמי, אשר משמשות גם את הביטוח הלאומי בישראל, ההגדרה של ביטחון תזונתי מושתתת על שלושה מוקדים:
1. זמינות המזון
אספקה של כמויות מספקות של מזון באופן עקבי.
2. נגישות למזון
למשפחה די משאבים כדי להשיג מזון בכמות מספקת.
3. שימוש במזון
קיום תנאי תברואה, מים ומודעות המשפחה לשימוש הולם במזון.
ההשוואה בין נתוני מדד אי-שוויון לנתוני תוחלת העוני, מראה כי דווקא ארה"ב, שבה, בדומה לישראל, רמת אי-השוויון ותוחלת העוני הן מהגבוהות במדינות המפותחות, רמת הביטחון התזונתי הינה הגבוהה ביותר אחרי אירלנד. נראה כי רמת הביטחון התזונתי הגבוהה בארה"ב, למרות רמת אי-השוויון הכללי הגבוהה, הינה תוצאה של מודעות ציבורית רבת שנים לבעיית הביטחון התזונתי, הבאה לידי ביטוי בין היתר בתוכנית תלושי המזון (food stamps) להבטחת מזון לאוכלוסיות נזקקות. כמו כן, ארה"ב היא חלוצת שיטת בנק המזון (food bank) להצלת עודפי מזון וחלוקתם לנזקקים, והינה בין המובילות בעולם במדיניות להסרת חסמים לתרומת מזון אבוד.
למרות שרמות העוני ואי-השוויון בישראל ובארה"ב דומות, בישראל משקל ההוצאה על מזון בצריכה הפרטית הינו בין הגבוהים ב-OECD, כ-17%, פי 2.5 ביחס לארה"ב. לפיכך, מדיניות הצלת מזון וחלוקתו לשכבות מוחלשות הינה מדיניות רווחה אפקטיבית בישראל, בה חלק נכבד מההוצאה של משקי הבית הינה על מזון.
ההוצאה לנפש על מזון ביחס להוצאה נורמטיבית לביטחון תזונתי
בחלוקה על פי מאיונים
הגדרת הביטחון התזונתי הינה הגדרה סובייקטיבית. כדי לבחון את האפקטיביות של הצלת מזון ככלי מדיניות להגדלת הביטחון התזונתי בישראל, התבסס הדו"ח על המתודולוגיה של צ'רניחובסקי ורגב 41 שמגדירה את ההוצאה הנורמטיבית על מזון, כרמת ההוצאה על מזון הנשארת קבועה גם כאשר הכנסת משק הבית גדלה.
לצורך בחינת רמת ההוצאה הנורמטיבית על מזון 42, נבחנה ההוצאה על מזון של המאיונים הנמוכים ביחס לרמה הנורמטיבית. הניתוח בפרק זה מראה כי בשני המאיונים התחתונים (במונחי צריכה לנפש סטנדרטית), היקף ההוצאה על מזון הינו כמחצית מהרמה הנורמטיבית. יש לציין כי חישוב זה אינו כולל את השפעת משבר הקורונה על בעית אי-הביטחון התזונתי [ראו פרק 11].